TIMELINES | צירי זמן
קולקציה חדשה מאת שרון מאור
במשך יותר מארבעים שנה אני יוצר במתכת ובאור. לאורך השנים למדתי לעצב, לכופף ולשנות את החומר, אך גם להקשיב לו ולהבין את התהליכים שהוא עובר.
קולקציית TIMELINES, צירי זמן, נולדה מתוך המפגש שלי עם הטבע, ובעיקר עם עצי האקליפטוס, קליפותיהם, ענפיהם וגזעים שנושאים את סימני השנים. בטיולים ובשיטוטים אני אוסף חומרים שהטבע כבר עיצב, ומגלה בהם צורות ומרקמים שאין צורך להמציא מחדש.
הטבע הוא האדריכל, ואני מעניק לו פרשנות משלי.
לצד החומרים הטבעיים אני עובד עם ברזל, פליז ונחושת, ומשלב תהליכי חמצון, השחרה ופטינה. המים, האוויר, החום והזמן הופכים לשותפים ביצירה. כך נוצרים גוונים ומרקמים שאינם רק צבע על פני השטח, אלא חלק מהשינוי שהחומר עצמו עובר.
המפגש עם הטבע שחרר אותי מהתלות בחומרי גלם תעשייתיים, במידות ובצורות שנקבעו מראש. אבל החופש הזה מביא איתו גם אתגר חדש: כל קליפה, כל ענף וכל פיסת חומר מגיעים עם צורה, מרקם ואופי משלהם, ומזמינים אותי למצוא בכל פעם דרך חדשה ליצור.
מצד אחד, חופש כמעט בלתי מוגבל ביצירה. מצד שני, אין נוסחה שאפשר לחזור עליה. כל יצירה היא מפגש חד־פעמי בין הטבע, החומר והידיים שלי, ואין שנייה לה.
בעיניי, זה גם החיבור לרסטורציה. בשני העולמות אני רואה ערך במה שהזמן השאיר אחריו. לפעמים אני משמר את סימניו, לפעמים מחדש, ותמיד מחפש כיצד להעניק לחומר חיים נוספים מבלי למחוק את הסיפור שלו.
האור הוא החוט שמחבר את הכול. הוא חושף את המרקמים, את שכבות הזמן ואת המפגש בין הטבע למתכת.
TIMELINES היא קולקציה על זמן, שינוי והתחדשות, ועל היופי שנוצר כשנותנים לחומר לספר את הסיפור שלו.
״התחלה״ מספרת את סיפור המפגש הראשון שלי עם המתכת, עוד בימי בית הספר. משם נסחפתי עם הגל, כמו התנועה ביצירה, העמקתי שורשים בעולם המתכת וגיליתי את האפשרויות הטמונות במתכות צבעוניות.
השורשים מסמלים את הדרך והניסיון שצברתי, והחלק העליון את שפע הגוונים שנפתח בפניי לאורך השנים.
היצירה עשויה על קנבס, משכבות של מתכות נוזליות שעברו תהליכי חמצון בפרקי זמן שונים, ויצרו גוונים ומרקמים טבעיים ללא שימוש בצבעי ציור.
זה התחיל בשבת אחת, בתקופת המלחמה האחרונה, בטיול שלי לאורך הירקון.
בין העצים מצאתי גדם אקליפטוס חרוך, סדוק ופצוע. משהו בצורה שלו עצר אותי. ראיתי בו את מה שהזמן והאש השאירו מאחור, אבל גם אפשרות להתחלה חדשה.
לקחתי אותו איתי לסדנה. חיברתי אליו ברזל, נחושת וברונזה, ונתתי לחמצון, לחלודה ולפטינה להשתלב בסיפור שכבר היה טבוע בעץ.
את הצבעים לא ציירתי. יצרתי את התנאים שבהם החומר משתנה, ונתתי לזמן לעשות את שלו.
האור היה שם מבחינתי כבר ברגע שמצאתי אותו. התפקיד שלי היה לחשוף אותו.
כך נולדה ״אדמה״, היצירה הראשונה בקולקציית צירי זמן. סיפור על פגיעה, על שינוי ועל האפשרות למצוא חיים חדשים גם במה שנראה כאילו סיים את דרכו.
האש היא אחת הכוחות המשמעותיים ביותר בשינוי החומר. היא יכולה לכלות ולהרוס, אך גם ליצור צורות, מרקמים וגוונים חדשים.
ביצירה ״אש״ ביקשתי לבטא את התנועה ואת העוצמה של הלהבה, את המפגש בין החום למתכת ואת השינויים שהאש משאירה אחריה.
הגוונים הכחולים והתנועה שבצורה מבטאים את המתח שבין הרס להתחדשות, בין חומר שמשתנה לבין חיים שנוצרים מחדש.
האש אינה רק נושא היצירה. היא חלק מהשפה שבה היא נוצרה.
היצירה נולדה מקליפת עץ שנפרדה מגזע שנשרף. הקליפה נשאה עליה את עקבות האש ואת סימני הזמן, אך הצורה שלה הזכירה לי להבה, תנועה שקפאה ברגע אחד.
לקחתי את הקליפה והמשכתי את התהליך שהטבע התחיל. באמצעות עבודה בחום ובמתכות הענקתי לה נוכחות חדשה כיצירת תאורה.
יש כאן מעגל שמרתק אותי: אותה אש שהביאה להיפרדות הקליפה מהעץ היא גם האש שבאמצעותה קיבלה הקליפה חיים חדשים.
״להבה״ היא יצירה על שינוי ועל התחדשות, על חומר שנושא את עברו, אבל ממשיך לספר סיפור חדש באמצעות האור.
הרוח אינה משאירה אחריה צבע או חומר, אבל היא משאירה סימנים.
במשך שנים היא מניעה את הענפים, מכופפת אותם ומשנה את כיוון צמיחתם. העץ לומד להתגמש, להתנגד ולהמשיך לצמוח גם מול כוחות שאינו יכול לשלוט בהם.
ביצירה ״רוח״ ביקשתי לתת ביטוי לתנועה הזאת, לכיפופים שהזמן יוצר, למתח שבין כוח לגמישות וליכולת של הטבע להשתנות מבלי לאבד את אופיו.
הרוח חולפת, אבל התנועה שלה נשארת חקוקה בחומר.
הסיפור של ״העץ הנדיב״ התחיל כשלקוחה ותיקה ראתה את היצירה ״אדמה״ והתאהבה בה. היא ביקשה שאצור עבורה משהו ברוח דומה, אך בעל אופי משלו.
יחד החלטנו ליצור גוף תאורה גבוה וצבעוני, יצירה חד־פעמית שתיוולד מתוך המפגש בין הטבע, החומר והאור.
במהלך העבודה, הדגם הראשון נשבר. במקום להסתיר את השברים או לוותר על החומר, בחרתי לשלב בין חלקי הקליפה השלמים לבין אלה שנשברו.
דווקא מתוך השבר נולדה צורה חדשה, כזאת שלא יכולתי לתכנן מראש.
לפעמים היופי נמצא דווקא בחיבור שבין מה שנשבר לבין מה שנשאר.
כך נולד ״העץ הנדיב״, יצירה שמספרת על נתינה, על שינוי ועל האפשרות להפוך גם שבר לחלק מסיפור שלם.
בפארק הירקון עומד אקליפטוס בן קרוב למאה שנה. בילדותי נהגתי לשבת בצלו, כשהיינו הולכים לשחק בנחל.
במשך עשרות שנים התחולל בתוכו סיפור נסתר. זחלי יקרוניות חפרו מחילות מפותלות כמעין מבוך, ונקרים שנמשכו אליהם ניקבו את העץ שוב ושוב. עם השנים נוצרו בקליפה חורים, עיוותים ובליטות דמויות מקור.
יום אחד הבחנתי בקליפה שעמדה להיפרד מהעץ. כשהסרתי והפכתי אותה, נחשף בפניי המבוך המדהים שהטבע יצר במשך שנים.
שימרתי את הקליפה, שילבתי מתכות נוזליות, נגיעות פליז וגוונים חמים, והוספתי אור שמדגיש את המרקמים.
״הנקר״, ציר זמן שהטבע פיסל, ואני הענקתי לו חיים חדשים באור.
ספרו לי עליו, ונראה לאן החומר והרעיון יכולים לקחת אותנו.
לדבר איתי על רעיון